הפרעות קשב וריכוז

הפרעות קשב וריכוז: היבטים סביבתיים, או: גם הסביבה אשמה!

בשנים האחרונות עומדת על הפרק הפרעת הקשב והריכוז, כולם עוסקים בזה.
מחקרים חדשים נוצרים כל הזמן, גילויים חדשים מתגלים בכל יום.
כל אחד מחפש מיהו האשם בהפרעה הזו?

הכל כך מפריעה לכולנו בעולם המערבי של היום.
אחד המחקרים שנעשו התחיל מפסיכולוג בשם דאגלאס, ומאוחר יותר נעשו .מחקרים  נוספים וחדשים שבדקו את מימצאיו.
 
דגלאס טען כי "האשם" העיקרי בהפרעת הקשב-היא הסביבה! ומהן טענותיו?
הוא טוען שמשנות ה-80 המאוחרות, כבר טענו שהסביבה אשמה. ואז פיתחו את הגישה "הפסיכו-סוציאלית", הטוענת כי הגורמים הבאים מעודדים הפרעת קשב, והם:
א. בבית הספר מתייחסים להפרעה ביתר-שאת. המורים, ההורים והרופאים שולחים מיד אלבחון ולטיפול.
ב. המצב המשפחתי - במשפחות חד הוריות, יש סיכוי להתפתחות ההפרעה, פי אחד וחצי מהרגיל.
ג. המצב הכספי/כלכלי בבית- ככל שילד עני יותר, עלול לפתח את ההפרעה.
ד. הורים לא מתפקדים- חולים או מטופלים פסיכיאטרית, גם שם ילדיהם עלולים לפתח את ההפרעה.
 
כלומר: הגישה הזו אינה מתייחסת כלל לעיניין התורשה. ואת זה חשוב לציין.
הטיפול, על פי הגישה הפסיכו-סוציאלית, יהיה מן הסתם שיפור תנאיו של הילד, או הרגעתו בשיפור האוירה בבית ובבית הספר.
 
הטיפול יתמקד ברגשות של הילד, בסיבות הסביבתיות להפרעת הקשב שלו, בסימפטומים
ולא ינתנו תרופות כמו: רטאלין ודומיו.
ילד שמקבל טיפול משפר תנאים וכזה, על פי החוקרים, ירגע, ישפר הישיגים ,ישפר התנהגות בבית הספר, ישפר את האוירה הטובה והתקשורת עם מוריו וישפר משמעותית את כישוריו האינטלקטואלים.
 
חוקר בשם אביקוף, טוען כי הטיפול חייב להיערך במשך שנים.
יש ללוות את הילד בכל תחום בחייו, לאזן אותו ולשפר את הסביבה שלו כל הזמן.
הוא מודע לבעיות ולחסרים בגישה הזו: הקושי ללוות ולהצמד אל ילד במשך שנים.
חייבים להשיג את שיתוף הפעולה המלא שלו, ובמציאות זה לא תמיד קורה.
נער בגיל ההתבגרות רוצה פרטיות וחופש פעולה.
לעיתים צריך לשלב תרופות- תלוי בהפרעה ובטיבה.
 
החוקרים המצודדים בגישה הפסיכו - סוציאלית,כמו גיינס ,מציינים שבעצם החברה קבעה את הקריטריונים להגדרת הקשב והריכוז.
יתכן שהחברה מחמירה בהגדרות, משום שלפי הגדרות אלה, 65% מהאוכלוסייה מוגדרת כבעלת הפרעת קשב וריכוז, נשים וגברים. לדעתו, אולי כדאי למתן את הקריטריונים, ולגלות סובלנות.
 
חוקר בשם דנציגר, יוצא נגד מדידת הIQ.
הוא טוען שמדידת מנת המשכל מיותרת, צריך לתת הזדמנות שווה לכולם.
לא תמיד מדידת האינטליגנציה טובה לחברה ובעיקר לילדים. זה מראה על .חברה לא-בריאה לטענתו
 
.דנציגר טוען, כי הילדים שפעם נקראו: איטיים, כיום מאובחנים כבעלי לקויות למידה
.כיוון שזה עיניין תורשתי, לא ניתן לדרוש מהם הרבה, צריך לגלות אליהם סבלנות
.לדעתי, אני חייבת להתערב כאן, אסור להתייאש מהם. יש מה לעשות! וניתן לעבוד איתם ולהביא גם אותם להישגים גבוהים
 
אני בעד למצוא את שביל הזהב: לא לפסול אף גורם. צריך לבדוק בזהירות ולטפל בהתאם לנמצא. כל ילד והגורמים האישיים שלו .
התרבות המערבית כיום, באמצעות בתי הספר, דורשת הישגיים לימודיים .גבוהים, התנהגות לפי כללי המשמעת בבית הספר, וקשר טוב עם ההורים. כל מי שלא עומד בקריטריון - מורחק. ויש מסגרות אליהם מפנים את השאר - כיתה קטנה, בתי ספר מיוחדים ועוד.
 
לדעתי האישית: צריך לבדוק את היכולות האמיתיות של הילד.
בדרך כלל, ילדים לקויי למידה הם בעלי אינטליגנציה ממוצעת ומעלה!
צריך רק ללמד אותם לממש את הפוטנציאל, ואיך להגיע להישגים גבוהים.
לא להרחיק אותם מיד, לתת להם הזדמנות בכתה רגילה יחד עם תמיכה גדולה.
ההורים חייבים לטפל בילדים, לא כדאי להפסיד הזדמנות להביא את הילד כמה שיותר גבוה
.חישבו על עתידו, עליו כמבוגר
 
.אני מקבלת ילדים לאבחון, טיפול, הוראה מתקנת, אימון למוטיבציה ולהישגים גבוהים

תתקשרו לטלפון: 052-4329967

התחילו את השינוי עוד היום, צרו איתי קשר:

אבחון דידקטי, לקויות למידה, בלימודים, קושי חברתי, ייעוץ הורים ומשפחות, הוראה מתקנת, CBT, טיפול, התנהגות, קשב וריכוז, גיל ההתבגרות, התפרצויות זעם